פנינה כותבת:

גולשי הצ'ט היקרים,

כפי שאני נוהגת לחלוק עמכם אירועים למיניהם המתרחשים בישראל, כך אני מעוניינת לשתף אתכם באנשים שונים התורמים לחברה שלנו. כתבתי לכם על הרב פירר, ועכשיו אני רוצה להציג לכם את אור. הוא יכול היה להיקרא גם סורופטימיסטר... ( שומר זכויות האדם)

אור, בעברית פירושו אור – ואור האדם משמש אור עבור אנשים רבים, אך במיוחד מאיר את חייהם של ילדים רבים באגודה לילדים בסכנה (כ-15 מהם, בין הגילאים 3-14), שם הוא עובד בתור איש מחשבים ותחזוקה גם כן.

אני מכירה את האיש כבר זמן רב, זאת מכיוון שבנוסף למה שציינתי, הוא גם צלם. שנינו חברים במועדון הצילום של תל אביב. רק לאחרונה למדתי איזה אדם מיוחד הוא.

משמאל: תמונה הומוריסטית של אור, בה הוא חובש תרבוש כדי "להראות שהוא מהמזרח התיכון".

אני אתחיל עם "הדברים הרגילים": פעם בשבוע אור נפגש עם ידידה על מנת לשמש לה חברה (הוא בשנות ה-50 המוקדמות לחייו, היא למעלה משמונים). ביום אחר בשבוע הוא נפגש עם חבר נוסף, גם בכדי לשמש לו חברה ונוסף על כך, לעשות כל מיני סידורים עבורו (החבר בן יותר מ-90). ביום נוסף הוא מתנדב בבית החולים "איכילוב" בתל אביב, זו השנה השביעית שהוא לוקח בכך חלק.

אבל מה שבאמת שבה לי את הלב זה מה שהדמיון היצירתי שלו עשה עבור הילדים באותו מקלט. הוא הכין במיוחד תעודות הערכה לכל אותם ילדים. אחד הדברים שאור כתב בהתייחסו לילדים היה: "ילד צריך להיות מוערך ולקבל מחמאות על מעשים טובים שהוא עושה ועל התנהגות שהוא מראה. הוא לא צריך משהו יקר, הוא צריך את האמת ומישהו שהוא אוהב שיגיד לו: 'אתה מיוחד, אתה מוכשר, ואני מעריך את המאמצים שאתה עושה'". זה, לדברי אור, יבנה את הביטחון העצמי שלו.

הרעיון להכין את תעודות ההערכה הללו, הגיע אל דמיונו של אור מהילדים עצמם. הוא שם לב עד כמה הילדים רוצים לדעת מה הוא חושב עליהם, בזמן שהם מסייעים לו בעבודתו, כשהוא מתייחס אליהם באופן שווה.

בזמן שקראתי לא מעט מתעודות ההערכה, עלה על שפתיי חיוך רחב, זה היה מקסים ומתוק. כדי לאפשר לכם להבין את הרעיון, אני אתרגם שתיים או שלוש מהן שהכי אהבתי. זה יהיה תרגום חופשי. זה כל כך יפה בעברית, אני אעשה את המקסימום...

אחת מהן ניתנה למרים הקטנה, בת 5 לערך. היא קיבלה תעודת הערכה שכותרתה הייתה: "מגלת השלטים הקטנה". היא קיבלה אותה בשל עזרתה למצוא את השלט של המזגן בחדר המדריכים. היא הוכרזה כ: "מנהיגת מגלי השלטים במקלט"!

עוד אחת ניתנה לויקטור, בערך בן 11, למען הרצון הטוב שלו והשמחה לעזור בכל הנדרש לעבודה, לשם עזרתו בלקיחת הכסא לתיקון. הוא מונה ל: "חבר הכיסאות, שומר הקבוצה".

האחרונה והמתוקה ביותר הייתה עבור סטפני בת ה-11. היא קיבלה את התואר "משכיבה לישון מקצועית". הערכה זו ניתנה לה בשל הרצון והמאמצים בלעזור להשכיב לישון את מרים הקטנה בשבת שעברה. היא הוכרזה כחברה בצוות "משכיבים לישון" של המקלט.

כל תעודות ההערכה ניתנות לילדים מול כל האחרים בכיתה, במעין טקס קטן.

האיש גם כותב שירה.

אני מקווה שתיהנו כמו שאני נהניתי.

באהבה פנינה.

תרגמה מאנגלית: גליה סגל